א' בתשרי אינו רק היום הראשון של השנה לפי מנין השנים בלוח היהודי, אלא גם ה'ראש' שלה. מדוע נקבע א' בתשרי כיום הראשון של השנה; והלוא מנין החודשים מתחיל בחודש ניסן, שנקרא בתורה החודש הראשון? א' בתשרי הוא היום הראשון להשלמת בריאת העולם – "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון". ביום זה השלים הקב"ה את כל מעשי בראשית, שנמשכו מכ"ה באלול, במשך ששה ימים. ביום השישי נשלמה הבריאה בבריאת האדם הראשון, ואותו יום ראש-השנה היה. כשם שראש האדם מפעיל את כל הגוף, כך בראש-השנה נקבע כל מה שיקרה במשך השנה, כמו שנאמר: "עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" – מראש-השנה נידון מה יהא בסופה (תלמוד,'ראש-השנה' דף ח' עמוד א'). ולכן נקרא יום זה "יום הדין".
יום הדין ההכנה לראש-השנה מתחילה בחודש אלול, שהוא חודש הרחמים והסליחות. במיוחד מרבים בסליחות ביום שלפני ראש-השנה, ערב יום הדין, כדי שניכנס לראש-השנה עצמו לאחר בקשת הסליחה והמחילה מאת הקב"ה, וקבלת החלטות טובות – לעשות אך טוב וחסד מכאן ולהבא. כך אנו נכנסים ליום הדין כבעלי תשובה שהקב"ה מוחל להם על עוונותיהם. ביום זה אדם נידון על מעשיו וכל מה שיקרה לו במהלך השנה הבאה.ביום זה קוצב הקב"ה את מזונותיו עד סוף השנה, וביום זה כותב הקב"ה את דינו של כל אחד ואחת, מי יחיה ומי ח"ו להיפך, "מי ינוח ומי ינוע, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירום – ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה" (מתוך תפילת ראש-השנה). לכן ביום זה אנו מרבים בתפילה ובתחנונים לקב"ה, ומקבלים על עצמו לתת צדקה, שיכתבנו ויחתמנו לשנה טובה ומתוקה.
יום-טוב – יום שבתון בספר ויקרא (כג,כד) נאמר: "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון". בראש-השנה, כבשאר מועדי ישראל, אסור לעשות מלאכה כפי שאסור לעשותה ביום השבת. עם זאת, לצורך החג מותר לעשות מלאכות שנועדו לצרכי הגוף (בעיקר לצורך אכילה) בחג עצמו. מלאכות אלה מוגדרות בהלכה "מלאכת אוכל נפש", שנאמר: "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", דהיינו: לישה, אפייה, שחיטה ובישול. כמו-כן מותרים בחג הוצאת חפצים מרשות לרשות ושימוש באש (כאשר ההצתה נעשית אך ורק מאש בוערת, ולא ע"י הצתת אש חדשה). בכל-אופן יש להיזהר בדינים אלה, והם מפורטים בשוחלן-ערוך, ובקיצור-שולחן-ערוך, הלכות יום-טוב (סימן צח). המצווה המרכזית של ראש-השנה היא התקיעה בשופר.
"יום תרועה יהיה לכם". תקיעת השופר מציינת כי ביום זה אנו ממליכים את הקב"ה למלך על כל הארץ. בין הפסוקים הנאמרים בתפילת ראש-השנה, בנוגע לתקיעת השופר, אנו מוצאים: "כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ… עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר". טעם נוסף לתקיעת השופר – לעורר זכות אבות, כדי שישמשו לנו מליצי יושר ויגנו עלינו בדין. ברגעים הנשגבים של יום-הדין, אנו תוקעים בשופר, העשוי מקרנו של איל, ומזכירים בכך לפני הקב"ה את עמידתו בנסיון של אברהם אבינו, כאשר לפי מצוות הקב"ה עמד להקריב את בנו יחידו – יצחק – קרבן לה', הדבר נמנע ברגע האחרון, לאחר שכבר הניף את הסכין, כאשר מלאך ה' קרא לאברהם לעצור.
עיני אברהם הבחינו לפתע באיל שנאחז בקרניו בסבך. את האיל הקריב לקרבן תחת בנו. ביחס לכך אמרו חז"ל: "תקעו לפני בקרן של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ויעלה זכרונם לפני". וטעם נוסף – להזכיר את מעמד הר-סיני, שבו התחייב העם, פה אחד, "נעשה ונשמע". מתן התורה בהר-סיני היה מלווה ב"קול שופר חזק מאד". תקיעת השופר בראש-השנה מזכירה את מעמד הר סיני – מתן תורה – שבו כרת ה' ברית עם בני ישראל. בראש-השנה מצווה לשמוח, כבכל מועדי ישראל, אך שמחה זו משולבת ביראה וחרדת מאימת יום הדין. לכן יש להיזהר מאד מפני קלות ראש ומכל דבר המסיח דעתו מאימת יום הדין. לפיכך מרבים ביום זה באמירת תהלים ונזהרים מלבר דברים בטלים.
מטעם אימת יום הדין, אין אומרים הלל בראש-השנה. השילוב של שמחה וחרדה משלימים זה את זה בראש השנה. בזמני התפילה אנו נתונים ליראה ולחרדה, מתפללים ומתחננים לכתיבה וחתימה טובה, ולאחריה, בטוחים אנו שהקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים ולשלום. ואסור להיות ח"ו באבל ובעצב ביום זה, אלא להיפך – "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח,י').
ערכים ומושגים מחזור 'מחזור' הוא ספר התפילה על-פיו מתפללים בראש-השנה וביום-הכיפורים. הוא נקרא 'מחזור', כי התפילות שבו באות במחזוריות מדי שנה. ספר-התפילה של כל השנה נקרא 'סידור', כי בו מסודרות כל התפילות.
מאכלים בראש-השנה מרבים באכילת מאכלים מתוקים וטובלים את הלחם בדבש, כדי שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה. זו גם הסיבה מדוע נוהגים שלא לאכול בראש-השנה מאכלים חמוצים. בליל ראש-השנה טובלים פרוסת תפוח בדבש ואומרים: "…שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אוכלים גם רימון, שירבו זכויותנו כגרעיני הרימון. נוהגים לאכול ראש של כבש או ראש של דג, כדי "שנהיה לראש ולא לזנב". בקהילות ישראל יש מנהגים רבים של אכילת מאכלים מיוחדים כסימן ברכה.
שברים מצוות תקיעת שופר בראש-השנה מופיעה בתורה במלים: "יום תרועה יהיה לכם". מהי "תרועה"? התרגום הראשון שנמצא למלה תרועה הוא: "יבבא", מלשון בכי. מכאן למדו חכמינו, כי תקיעת-השופר צריכה להישמע כמו בכי. איך נשמע בכי? שלושה סוגים בבכי: ארוך ומתמשך; בכי שנשמע כמו גניחות קטועות; ויללה – אוי-אוי- אוי-אוי. וכך אנו תוקעים בשופר: 'תקיעה' – תקיעה ארוכה, ממושכת; 'שברים' – שלוש תקיעות קצרות יחסית, כאילו שבורות; 'תרועה' – סידרה של תקיעות קצרצרות, כמו יללה – טו-טו- טו-טו-טו. בראש-השנה תוקעים 60 תקיעות, 20 שברים ו-20 תרועות. סך-הכול – 100.
תשליך ביום הראשון של ראש-השנה (כשהוא חל בשבת – ביום השני), אחר הצהרים, הולכים ל'תשליך'. משתדלים ללכת לנהר, נחל, שפת-ים או מקום אחד שיש בו מים ודגים. מים – כי שפעת המים רומזת לחסדי הבורא; דגים – משום שעיניהם הפקוחות תמיד מסמלות את ההשגחה המתמדת של הקדוש-ברוך-הוא עלינו. המנהג נקרא 'תשליך', כי אנו מבקשים בו: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". בסיום הטקס נוהגים לנער את שולי הבגדים, אות להתנערותנו מהחטא. במרוצת הדורות רקמו עדות-ישראל פסיפס מנהגים הבאים לבטא בצורות שונות ומיוחדות את ערכי החגים ומשמעויותיהם. משותף לכולם, שהם מסמלים ברכה, שפע ושלום. לקט קטן ממנהגי עדות ישראל בחגי תשרי.
מנהגי עדות ישראל רוב עדות ישראל לא מאכלים חמוצים, מרים וחריפים. נמנעים מאכילת מאכלים שיש בהם חומץ וכן מאכלים חמוצים (כמו מלפפונים מוחמצים), מרים או חריפים. את פרוסת החלה של 'המוציא' טובלים בדבש, ולא במלח כבכל ימות השנה. שם סמלי – מקובל לאכול מאכלים שיש להם שם סמלי המצביע על טוב. אוכלים, למשל, תמרים, בבחינת – "יהי רצון שייתמו אויבינו ושונאינו"; קרא (דלעת) – "שתקרע רוע גזר דיננו"; כרתי – "שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"; סלק – "שיסתלקו אויבינו ושונאינו"; פולים (מבושלים) – "יהי רצון שיפלו אויבינו ושונאינו". אכילת הדגים פופולרית בכל עדות ישראל, הן משום שהדג מסמל שפע ופריון והן משום שבאכילת ראשו אנו מתכוונים שנהיה לראש ולא לזנב.
ממעטים בשינה – רבים נוהגים לא להרבות בשינה בראש-השנה, כדי שלא ליישן את המזל, או, כפי שאומרים יהודי מרוקו: "כיצד המשפט מתנהל, והנאשם ישן ותערב עליו שנתו?!". מקובל שלא לכעוס או לבכות בראש-השנה, כי הבוכה או כועס ביום זה, ינהג כן כל השנה כולה. יש הנוהגים להתענות בערב ראש-השנה, כדי שנצא זכאים בדין. נוסף על התענית, מרבים בצדקה ומקיימים 'התרת נדרים'. כל אלה נועדו להכשיר את היהודי לקראת החג וכן לסלק ממנו כל דבר פסול שדבק בו במרוצת השנה.
יהודי צפון אפריקה נוהגים שלא לשתות קפה, בשל צבעו השחור.
יהודי מזרח אירופה נוהגים לאכול מאכלים סמליים שיש בהם כדי להבטיח שנה מתוקה, כמו תפוח טבול בדבש, ואומרים "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אוכלים רימון ומבקשים "שירבו זכויותינו כ(גרעיני ה) רימון". אוכלים גם ראש כבש ואומרים: "יהי רצון שתזכור לנו עקידת יצחק ושנהיה לראש ולא לזנב". צורה סמלית – נוהגים לאכול מאכלים שיש להם צורה סמלית, כגון: חלות בצורת סולמות, לבטא את "מי יישפל ומי ירום"; חלות בדמות ציפורים, לפי הפסוק: "כצפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים" (ישעיהו לא,ה); מקובל גם לאפות חלות עגולות, מקושטות בעלי בצק היוצרים מעין כתר, שהרי ראש-השנה הוא יום הכתרת הקב"ה. טעם נוסף לחלות עגולות, שהן נועדו לבטא את גלגל המזלות של חודשי השנה.