קומפוסט ביתי – חלק ראשון

רקבובית (ובלועזית: קומפוסט) היא דשן אורגני עשיר שנוצר מחומר צמחי שהתפרק ואפשר להחזיר אותו לאדמה ולטייב אותה בכך. הפירות, הירקות והצמחים בסופו של דבר מתפרקים כולם, אך חרקים וחיידקים יכולים לפרק אותם בנוכחות אוויר על מנת לזרז את התהליך. ואנחנו יכולים לעזור להם, ובכך לעזור לפסולת הביתית שלנו להתפרק מהר יותר, לעשות בה שימוש חוזר, לשמור על הסביבה וגם… לשמח על הדרך כמה תולעים.

חומר אורגני אשר מגיע למטמנות עם הפסולת שאנחנו זורקים מהווה מפגע חמור לסביבה, משום שהוא עובר תהליך של פירוק אנאירובי (ללא אוויר) אשר מייצר גז הגורם להתחממות כדור הארץ. קומפוסט, לעומת זאת, הוא דשן טבעי אשר מפחית את כמות הפסולת המסוכנת וכן חוסך שימוש בחומרים כימיים מזהמים ומשפר את איכות האדמה. קומפוסט מכיל כ- 60-70% של חומר אורגני הנקרא 'הומוס' אשר מפרה את האדמה.

הקומפוסטציה – תהליך ייצור הקומפוסט – נעשית בשילוב של שלושה מרכיבים עיקריים – מים, חמצן וחומרי מזון (הפסולת שלכם). המרכיבים מייצרים חום בטמפרטורות גבוהות יחסית במהלך התהליך (40-50 מעלות בשלב הראשון, 40-8- מעלות בשלב השני) ועל כן יש לקחת את זה בחשבון בבחירת המיכל בו אתם מייצרים את הקומפוסט.

ישנם מיכלים הנקראים 'קומפוסטר' במשתלות, אך למעשה ניתן להשתמש בכל מיכל שיהיה גדול דיו להכיל את כל המרכיבים ועמיד דיו כדי לעמוד בחום. יש לבדוק כי במיכל יש חורים אשר יאפשרו כניסה של אוויר עשיר בחמצן, הדרוש בזמן התהליך.

בסדרה של שתי כתבות נציג בפניכם שלוש שיטות להכנת קומפוסט ביתי, לפניכם שתי השיטות הראושנות:

קומפוסט ביתי – שיטה ראשונה

בפעם הבאה שמגיע הגנן האחראי על תחזוקת הגינה שלכם, בקשו ממנו לא להשליך את הגזם לנקודת האיסוף אלא לשמור אותה. בערימה שגודלה בערך קוב (מטר רבוע בגובה מטר) שמים את כל המרכיבים בערימה גדולה – בתחתית המיכל גזם גס מן הגינה (בחתיכות קטנות של עד 10 סנטימטרים), עליו שכבה דקה של עלים ודשא קצוץ בגובה כ-20 סנטימטרים, עליהם שכבה של פסולת ביתית אורגנית ושוב גזם וחוזר חלילה.

אם תוסיפו לערימה מעט קומפוסט מוכן תוכלו להאיץ את התהליך, משום שבתהליך הקומפוסטציה נעשה שימוש במיקרואורגניזמים אשר קיימים כבר בקומפוסט מוכן. הערימה צריכה להיות לחה, אך לא רטובה. לא כדאי להכניס לערימה שאריות של בשר, דגים עצמות ועוד וכמובן, אין כל ערך לפסולת אשר איננה אורגנית.

במהלך הקומפוסטציה מתחממת התערובת לחום גבוה מאוד של עד 70-80 מעלות, וזהו סימן טוב, לפיו הקומפוסט נמצא בתהליך היווצרות. אם הערימה לא מתחממת היא כפי הנראה לא לחה מספיק ויש ללחלח אותה מעט. במידה וישנם ריחות רעים במהלך התהליך יש לאוורר את הערימה, בכל מקרה יש להפוך אותה ולאוורר אותה מדי כמה ימים על מנת שייכנס אוויר עם חמצן נקי לערימה.

אחרי 8-12 שבועות הטמפרטורה תרד בהדרגה, אך זהו אינו סוף התהליך – יצורים מיקרוסקופים אחרים כעת משבחים את התערובת. בסיום התהליך נקבל אדמה שחורה המתפוררת בקלות – זהו הקומפוסט המוכן.

קומפוסט ביתי – שיטה שנייה

השיטה השנייה מהירה יותר, משום שאינה מתבססת על ייצור הקומפוסט על ידי המיקרואורגניזמים אלא על ידי תולעים. בשיטה זו ניתן להשתמש במיכלים קטנים יותר, ולהכניס לתוכם תולעים אשר אוכלות את הפסולת ומפרישות חומרים אשר מרכיבים את הקומפוסט. לא כל התולעים מתאימות לתהליך זה, בארץ השימוש הרווח הוא בתולעים אדומות אשר ניתן לרכוש במקומות רבים או 'לקבל' ממגדלים חובבים אשר יחלקו עמכם את תולעיהם האדומות…

התולעים האדומות יכולות לחיות במיכלים קטנים, אין להן שום בעיה עם זה – כל עוד סיפקתם להן את המזון שלהן הן יודו לכם וישיבו לכם טובה ביצירת קומפוסט משובח. אין מה לדאוג מריח רע בזמן ייצור הקומפוסט – כל אשר עליכם לעשות הוא להציב את המיכל במקום מאוורר היטב.

הקומפוסט העושה שימוש בתולעים צריך להיות מאוורר הרבה יותר מזה אשר הוסבר בשיטה הראשונה, שכן זה בשיטה הראשונה מגיע לטמפרטורות אשר התולעים החביבות לא יעמדו בו, ולכן יש להקפיד על אוורור טוב ועל לחות רבה (לא סביבה מימית לחלוטין כדי שהתולעים לא יטבעו).

בכתבה הבאה – קומפוסט ביתי – חלק שני – תוכלו למצוא את השיטה השלישית, המפתיעה והחתרנית מבין שלושתן, להכנת קומפוסט ביתי.