נזק לא ממוני בנושא ליקויי בנייה

בית המשפט רשאי לפסוק נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק התרופות, שזה נוסחו:

"13. פיצויים בעד נזק שאינו של ממון
גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק-ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

נזק שאינו ממוני הוא נזק של עגמת נפש, כאב, צער, הלבנת פנים, אי נוחות, פגיעה בשם הטוב, וכיוצא בזה.
מרכיבי נזק זה אינם בגדר מומחיותו של מהנדס, שמאי או אדריכל, אלא הם עניינו של בית המשפט. בתיקי ליקויי בנייה, הליקויים עלולים להסב נזק לא ממוני הן בשל עגמת הנפש הנגרמת מהם, הן בשל אי הנוחות בגלל הליקויים והצורך לתקנם, עלבון במו"מ עם קבלן שאינו נעתר לפניות צודקות, צער וסבל בגלל ליקויי רטיבות, וכיוצא בזה. לא יכולים להיכלל בקטגוריה זו נזקים שאינם ממוניים הנגרמים כביכול בשל ליקויים נסתרים, אף שליקויים נסתרים יוצרים עילת תביעה לדיירים – ועילה זו תימדד רק על פי הנזק הממוני הנגרם.

מומחה [מהנדס/שמאי/אדריכל] אינו מוסמך להעריך נזק שאינו בממון.

אמנם מומחה הממונה מטעם בית המשפט משמש בתפקידו כשליחו המקצועי של השופט, ואכן הלכה פסוקה היא שכאשר מומחה כזה מחווה דעה מקצועית, לחוות דעתו עדיפות על פני חוות דעת מקצועיות של מומחי הצדדים *], אולם אין פירוש הדבר כי המומחה עושה את מלאכתו של בית המשפט כלל ועיקר. לא מצפים ממומחה בית המשפט כי יקבע שיעורו של פיצוי בגין נזק לא ממוני, ויובהר כי גם אין למהנדס, לשמאי או לאדריכל כל כישורים מקצועיים לעשות כן; טעות היא לחשוב ששמאי מקרקעין מוסמך לקבוע שיעורו של פיצוי בגין נזק לא ממוני. הערכת שומה היא בגדר נזק ממוני [ירידת ערך בגין ליקויי בנייה או הערכה אחרת], ואינה החלטה שיפוטית כקביעת פיצוי שלא על בסיס של עלויות ביצוע או שומת מקרקעין.

ראוי לציין בהקשר זה את דבריו של כבוד השופט מ' שנהב בת"א 19207/97 דיין רפאל ותמר נגד דנגור בע"מ, בית משפט השלום בתל אביב, לא פורסם, [מובא בספר "מומחיות בתכנון ובבנייה" כרך ב' מאת א' בן עזרא וע' בן עזרא בהוצאת "אתיקה" 1999], שדחה את חוות דעתו של השמאי-המהנדס שמינה, ולהלן הציטוט:

"באשר להמלצותיו האחרות של המומחה, בגין שיעורי הפיצוי בעבור אי התאמות במידות בדירה**] ובגין שטחה של המרפסת, המלצות אלה נבחנו על ידי, לנוכח התשתית הראייתית שבפני, והחלטתי שלא לקבלן כמות שהן. המלצות אלה, בניגוד להמלצותיו של המומחה הנוגעות למומחיותו המקצועית, צריכות להיבחן באמות מידה משפטיות וראוי כי סבירותן תיבחן על ידי בית המשפט".

[ההדגשות אינן במקור].

*] בעניין זה שתי הערות:

1. עדיפות כזו לטובת מומחה בית המשפט, תוענק רק כאשר מינויו נעשה בהסכמת הצדדים, ואילו כאשר מינויו אינו בהסכמה – אין לחוות דעתו שום עדיפות שהיא על פני חוות הדעת המקצועיות של הצדדים לדיון. ראה בעניין זה פסקו של הנשיא מ' שמגר ע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נגד לחנר, בית המשפט העליון, [לא פורסם, מובא בספר "עדות מומחה" תשס"ב מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי" עמ' 459], להלן ציטוט:

"המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים".

2. גם כאשר מומחה בית המשפט מונה בהסכמת הצדדים לדיון, אין בית המשפט אמור לקבל את חוות דעתו כלשונה, אלא מצפים ממנו שיבדוק אותה לאור טענות הצדדים ולא יימנע, כשדרוש, לפסוק בניגוד לאמור בה. כך ארע בע"א 90/ 38-25 אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח ואחרים, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: י' מרגלית, מ' סלוצקי, ח' אריאל [פורסם בספר "עדות מומחה" תשס"ב עמ' 311]. בית המשפט ביכר את חוות דעתו של מומחה הדיירים לאורך כל פסק הדין על פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בניגוד לפסיקת בית המשפט קמא, ולהלן ציטוט המביע ביקורת על השופט קמא שקיבל ללא עוררין את חוות דעתו של המומחה שמינה [בהסכמה]:

"שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית המשפט ומינה את המהנדס י' דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות, והגיש חוות דעת על ממצאיו.

המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתיאור הפגמים ועלות תיקונם, אלא אף התערב בצד המשפטי, שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים, והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות-הדעת האלה בדיקה בקורתית, וקבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסק הדין".

**] להבדיל מהערכות של ירידת ערך בגין אי ההתאמות. הבהרה: שמאי מוסמך לקבוע מהי ירידת הערך של הדירה בגלל אי התאמה שאינה בת תיקון, אך אינו מוסמך להחליט מהו שיעורו של הפיצוי שראוי לתת לדיירים הגרים בדירה אשר בה ישנן אי התאמות אלו.

בית המשפט מוסמך להעריך ולפסוק פיצוי גם אם הוכחה עובדת קיומו של הנזק מבלי שהוכח שיעורו

משהוכחה עובדת קיומו של ליקוי מסוים בדירה, ולא עלה בידי התביעה להוכיח מהו שיעורו של הנזק בגין ליקוי זה, בית המשפט רשאי לקבוע מהו הפיצוי שיינתן בפריט מסוג זה על דרך ההערכה. נשאלת השאלה, מהן בדיוק אותן נסיבות בהן מוכח קיום הליקוי ולא מוכח שיעור הנזק? ובכן, בדירה יש מרכיבים שונים במגוון רחב של נושאים, ויש מקרים שליקוי מסוים, אף שנכלל בכתב התביעה, זוהה נבדק והוכח, לא הוערך בגלל קשיים כלשהם. יתכן שמדובר בליקוי שלשם הערכתו נדרשת בדיקה הורסת, ויתכן כי מדובר בליקוי שלשם הערכתו נדרשים מומחים נוספים שאין סבירות להביאם בשל כלל ההוצאות בתיק. אמנם לא מדובר במקרה הנ"ל בנזק לא ממוני, אלא בנזק ממוני ששיעורו לא הוכח, אך יש פסקי דין לא מעטים בהם בית המשפט פוסק פיצוי לפי סמכותו לפסוק נזק לא ממוני כאשר שיעור הנזק לא מוכח, וזאת לא כשורה וללא צורך, כי לבית המשפט יש גם סמכות ברורה לפסוק נזק ממוני שהוכח קיומו ולא הוכח שיעורו, על דרך ההערכה, באומדן.

ראה בעניין זה פסקי הדין הבאים:

א. ת"א 990/91 טרבלסי יוסף ואחרים נגד רסקו בע"מ, בית המשפט המחוזי בירושלים, שופט: דוד חשין, לא פורסם, [מובא בספר "מומחיות בתכנון ובבנייה" הנזכר לעיל]. להלן ציטוט מדברו של בית המשפט בעניין הנדון:

"לאור כל זאת יש לפצות את הדיירים שנפגעו בשל התוספת בגובה המסלעה [טרבלסי ורולר]. המומחה לא כימת בחוות דעתו את הפיצוי בגין נזק זה. בא-כוח התובעים מבקש בגין נזק זה 20,000 ש"ח. לאחר ששקלתי את הנושא, הגעתי למסקנה כי הפיצוי שיש ליתן במקרה בגין המפגע של המסלעה, יהיה 15,000 ש"ח כערכם היום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך".

ב. ע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נגד לחנר, בית המשפט העליון, שופט: הנשיא מ' שמגר, לא פורסם, [מובא בספר "עדות מומחה" הנזכר לעיל], להלן ציטוט:

"אכן, המומחים התקשו בהבאת דעת מומחה בנוגע לגובה הנזק שנגרם להם, אולם עובדת קיומו של הנזק למשיבים היא וודאית. בנסיבות אלה הסכום שנפסק להם כפיצוי על יסוד הערכה בשל עצם הבנייה, איננו גבוה, ובוודאי לא במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור".

ג. ע"א 1781/90 דרוקר זכריה בע"מ נגד ציון פרטוש ואחרים, בית המשפט העליון, פד"י מ"ז 2 621, פסקו של הנשיא מ' שמגר:

"המדובר בנזקים שקשה לקבוע את שיעורם המדויק. ואמנם, מקום שהוכח קיומו של נזק אך שיעורו אינו וודאי, אפשר עדיין לפסוק פיצויים על דרך של אומדן כללי, וכך עשתה השופטת".

אין בהכרח קורלאציה בין שיעור עלויות התיקונים לבין שיעור הנזק הלא ממוני

מן המפורסמות הוא שליקוי אשר תיקונו כרוך בעבודה פשוטה וזולה, עלול להסב נזק רב לדיירים. אמנם מצפים מדייר סביר כי יעשה מצדו כל שביכולתו כדי להקטין את הנזק, וזאת בכדי שהתביעה לא תגדל ותורחב שלא לצורך, אולם יש מקרים שלמרות עלות התיקון הנמוכה , הדיוט אינו יכול לאתר את מקור הפגע ולתקנו, ואילו הקבלן מכחיש קיום הליקוי או מתנער מתיקונו מסיבות שונות. דוגמא קלאסית לכך מהווים ליקויי אטימות. תיקון האיטום אינו כרוך בהוצאה כספית גבוהה, אך איתור מקור וסיבת חדירת המים לדירה – עניין למומחה הוא, והנזק שחדירת רטיבות לדירה גורמת הוא עלול להיות רב ועצום.

לפיכך, אין בהכרח יחס ישר בין היקף עלויות תיקוני הליקויים, לבין הפיצוי שייפסק על ידי בית המשפט בגין עגמת נפש.

גישה זו באה לידי ביטוי בפסקו של השופט צבי א' טל בשבתו בבית המשפט המחוזי בירושלים, ע"א 469/88 זעפרני ואחרים נגד רמט בע"מ, לא פורסם, [מובא בספר "עדות מומחה" הנזכר בעמוד 505], כאשר פסק בית המשפט לזכות התובעים סכום אחיד [ולא סכומים התלויים בערך עלויות התיקונים] וקבע:

"והריני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין צער ועגמת נפש בסך 15,000 ש"ח לכל אחת משש הדירות. פסקתי סכום אחיד, כי לא מצאתי הבדלים משמעותיים בסבלותיהם".

להווה ידוע כי עלויות התיקונים לא היו שוות בשש הדירות ונעו בין 6,446 ₪ לדירה ועד 14,241 ש"ח לדירה [לא כולל ירידת ערך אלא רק עלויות תיקונים כפי שסוכם בפסק הדין לגבי כל דירה].

ראוי להביא בהקשר זה – ומובא להלן בשלמות – פסק דין ארדמן, בו פסק השופט ד"ר גבריאל קלינג מבית המשפט המחוזי בתל אביב עלויות תיקונים בסך 27,106 ש"ח ואילו שיעורה של עגמת הנפש הגיע לכדי 60,000 ש"ח. [ת"א 2355/90 ארדמן נגד אורנים בע"מ, לא פורסם, כאמור מובא להלן].

בנוסף, ראוי לעיין בדברי הקדמתו של השופט צבי טל לספר "בקורת איכות בבנייה" מאת א' בן עזרא וש' ספקטור, ראה אור בהוצאת "שי" 1999, ולהלן ציטוט מדבריו שם:

"ליקוי מצוי אחד שפגיעתו רעה ביותר, הוא הטחב והרטיבות בדירה. יש שהמים מחלחלים מלמעלה, ויש שמפעפעים ועולים מלמטה, ויש החודרים, מחמת גשמים ורוחות עזות, בקיר שלא נאטם כראוי".

עגמת נפש רבה גורם ליקוי מסוג זה. לפעמים קשה לתקנו כי לא מתגלה בקלות מקור חדירת הרטיבות, אך לפעמים קל לאתרו וזול לתקנו, ואין הדבר מורה כלל על שיעור הנזק הלא ממוני הנגרם בעטיה של הרטיבות.

בתי המשפט
א 002355/90 בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

02/07/02 כב' השופט דר' גבריאל קלינג, סגן נשיא בפני:
1. דפנה ארדמן2. שמשון ארדמן בעניין:
התובעים רון סמוראי ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. חברת פרויקט אורנים בע"מ2. מנחם אורן3. Sunlite Ltd.
הנתבעים נתן רסקין ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין משלים

1. ביום 22 באפריל 1999 ניתן על ידי פסק דין שבו נדחתה תביעתם של התובעים, לאחר שקבעתי כי ההסכם שמכוחו תבעו בוטל כדין על ידי הנתבעים. ביום 23 בנובמבר 2000 בוטל פסק הדין על ידי בית המשפט העליון, אשר קבע כי בנסיבות הענין לא היה צודק לבטל את ההסכם.

2. עם ביטול פסק הדין שניתן על ידי קם הצורך לדון בתביעתם של התובעים לפיצויים על ליקויים בבניית דירה שרכשו מהנתבעים על פי ההסכם נשוא התובענה וכן לאכיפת תנאים בהסכם.
בדיון שהתקיים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון ניתנה לבעלי הדין אפשרות להשלים את טיעוניהם ונקבע מועד למתן פסק הדין המשלים. המועד להגשת הסיכומים נדחה, לבקשת הנתבעים, ובשל כך נדחה שימוע פסק הדין לסוף התור שעל פי תכנית העבודה.

3. התביעה היתה לפיצויים כדלקמן:
(א) עלות תיקון ליקויי הבניה, על פי האמור בחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, בסכום של 26,200 ₪ ליום 17.6.92
(ב) הוצאות התובעים על תיקון הליקויים בדירה בסכום של 41,370 ₪ ליום הגשת התביעה.
(ג) ליקויים ברכוש המשותף בסכום של 906 ₪ ליום 17.6.92.
(ד) פיצוי על עגמת נפגש.

ליקויי הבניה
4. המהנדס ירמיהו אלוני שמונה על ידי בית המשפט קבע את עלות התיקון של ליקויי הבניה בסכום של 26,200 ₪ ליום 17.6.92. כיום מוסכם סכום זה הן על התובעים (סעיף 5.1 להשלמת הטיעון מטעם התובעים) והן על הנתבעים (סעיף א(1) לתגובת הנתבעים).

5. בנוסף לסכום האמור מבקשים התובעים לפסוק להם סכום של 41,370 ₪ בגין הוצאותיהם על ביצוע התיקונים (סעיף 10.31 לסיכומים מטעם התובעים).
אין מקום לפסוק לתובעים סכום זה. משנפסק לתובעים פיצוי על הליקויים על בסיס חוות דעתו של המהנדס אלוני, אין הם זכאים גם לפיצוי על תיקונם של אותם ליקויים.
יתר על כן, למרות הזמן הניכר שחלף מאז שנכנסו התובעים לדירה ועד לשמיעת הראיות, לא הביאו התובעים ראיות כי הוציאו את הסכומים הנתבעים על ידם כהוצאות. כך למשל הוצאה בגין שהיה בבית מלון בתקופת הביצוע של התיקונים (סעיף 11.4 לכתב התביעה).

6. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי התובעים זכאים לפיצוי על הליקויים ברכוש המשותף. בהתחשב בחלקם של התובעים ברכוש המשותף, הפיצוי שלו הם זכאים הוא בסכום של 906 ₪.

7. הפיצוי על ליקויי הבניה בדירה וברכוש המשותף בסכום כולל של 27,106 ₪ הוא בערכים של 17.6.92, מועד חוות הדעת של המהנדס אלוני. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 17.6.92.

עגמת נפש
8. התובעים גרו בדירתם במשך זמן רב כאשר בדירה היו ליקויים לא מעטים כמפורט בחוות הדעת של המהנדס אלוני. בנסיבות הענין ראוי לפסוק סכום של 60,000 ₪ כפיצוי על עגמת הנפש של התובעים. סכום זה הוא בערכים של היום.

חוב התובעים
9. הנתבעים הרבו לעסוק בטיעונם ביתרת חובם של התובעים בגין התשלום עבור הדירה. צודקים התובעים כי יתרת חובם נקבעה על ידי בית המשפט העליון בסכום של 5,000$ ואיני רואה צורך לעסוק בקביעת הסכום.
לסכום האמור יש להוסיף ריבית בשעור שנקבע בהסכם לרכישת הדירה. שיעור הריבית שנקבע בסעיף 31 להסכם הוא 40%. שעור ריבית זה הוא גבוה, אך התובעים לא הביאו בפני טעמים לסטות מהאמור בהסכם.
את הסכום האמור היה על התובעים לשלם עד לכניסתם לדירה דהיינו עד ליום 30.12.86. לכן זכאים הנתבעים לסכום האמור של 5000$ בתוספת ריבית שנתית בשעור של 40% לשנה שאינה מצטברת. הסכומים יחושבו על פי השער היציג של הדולר של ארצות הברית.
את הסכומים המגיעים יש לקזז האחד כנגד השני באשר החיובים נובעים מאותו הסכם (סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973).

עתירות נוספות
10. כתב התביעה התייחס לסעדים נוספים מלבד הסעדים הכספיים. עיון בטיעון המשלים של התובעים מלמד שהתובעים זנחו אותם סעדים אחרים.

זהות הנתבעים
11. התובעים חתמו הסכם עם הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 2 ערב להתחייבות של הנתבעת מס' 1. לכן ניתן לחייב את הנתבעים מס' 1 ו-2 ביחד ולחוד בתשלום הסכומים שהתובעים זכאים להם.
לעומת זאת אין מקום לחייב את הנתבעת מס' 3. הנתבעת מס' 3 לא התחייבה כלפי התובעים בדבר כלשהו. זיקתה לנכס נשוא הדיון היא בכך שהיא רכשה חלק מהבנין, שבו דירת התובעים. בכך אין כדי להטיל על הנתבעת מס' 3 חובה כלשהי כלפי התובעים.

סוף דבר
12. הנני מחייב את הנתבעים מס' 1 ו-2, ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים שפורטו בפסקאות 4, 6 ו-8 שבפסק הדין בניכוי הסכום שבפסקה 9 לפסק הדין.
לסכומים שבפסקאות 4 ו-6 יווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 17.6.92 וכן ריבית צמודה ומצטברת אחת לשנה בשיעור של 4%.

בנסיבות הענין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום כ"ב בתמוז, תשס"ב (2 ביולי 2002) במעמד עו"ד רסקין ועו"ד ע' שניידר

דר' גבריאל קלינג, שופט סגן נשיא

לחצו כאן ל חברות מימון תביעות משפטיות של ליקויי בנייה באינדקס וועדי הבתים של הפורטל