אם תגיעו לבית משפט, בעצמכם או יחד עם עורך דינכם, יש סיכוי לא מבוטל שהשופט יפנה אליכם לפתע – לפעמים כבר בהתחלה – ויציע, כי תאפשרו לו להחליט בתיקכם לפי ס' 79א. נשמע מפתה? בואו נראה.
חוק בתי-המשפט קבע הסדר מיוחד בו יכול בית משפט, בעניין אזרחי, לפסוק בדרך של פשרה – וכך קובע הסעיף:
(א) בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו בניהם. ה"פשרה" על פי סעיף 79א היא פשרה מיוחדת – שונה מהמובן הרגיל והיומיומי של המלה. זו הכרעה בהליך מקוצר דמוי בוררות בו מפעיל בית המשפט שיקול דעת ופועל על פי פרמטרים ברורים. פשרה היא דרך נפוצה לסיים או ליישב סכסוך בין הצדדים. אומרים שפשרה גרועה עדיפה על פסק דין טוב. בית המשפט אף הוא רואה בפשרה שהושגה בהסכמה פתרון משפטי נאות ואף רצוי. שכן, זהו הליך שמקצר הליכים פורמליים, מסיר עומס ממערכת בתי–המשפט ומייצר סיכוי להמשך יחסים בין הצדדים. בגלל העומס האדיר על בתי המשפט מנסים השופטים כל דרך לקצר הליכים באמצעות שיטות שונות, בין על ידי קיצור דרסטי של הצעת נסיגה מערעור תמורת סכום פשרה שנשלף מהשרוול ללא העמקת יתר בסוגיה המשפטית, ובין אם על ידי הצעה לצדדים כי ייאותו לקבל פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
על פי הליך מקוצר זה, השופט מקבל, בהסכמת הצדדים, סמכויות נרחבות ביותר לקצר הליכים ולתת פסק דין מהיר תוך דילוג על שלבים של הוכחות, עדויות, חקירות מומחים, חקירות נגדיות וכו', הכל כפי שמוסכם. אולם מדובר בהסכמה משולשת שמלבד הצדדים, גם בית המשפט צד לה ובמסגרתה הינו מחוייב לגבולותיה ולהגדרותיה. יתרון ההליך הוא ברור: מהיר,יעיל, ממוקד, חסכוני. כל צד יש לו את האפשרות לשקול את סיכוייו ואת סיכוניו. כמו כן, כל צד בוחן האם כדאי לקיים בירור משפטי מלא או להעדיף ויתור על בירור משפטי מלא לאור הסיכונים.
לשופט אגב יש רק יתרונות בהליך מסוג זה. לצד היתרונות יש גם חסרונות: זהו סיכון. אולי אם היית משמיע את כל עדיך וחוקר נגדית את כל עדי הצד השני היתה נחשפת בפני השופט תמונה, שהוא אינו יכול לראות רק דרך החומר הכתוב שהוגש לו. אתה מעניק בהסכמתך כוח רב מאוד לשופט וזה סוג של הימור. לעיתים אנשים נוטים להסכים לס' 79א משום שהשופט נראה להם נחמד או אוהד את עמדתם. אך זה יכול להיות מאוד מטעה. צריך להיות ער ומודע לכך שהליך מסוג זה מאפשר לשופט מרחב תמרון עצום, הוא אינו חייב לנמק, בוודאי לא באריכות, את פסק דינו ואינו חייב להתייחס לכל ראיה שהגשת.