כוונת נטישה או אילוץ?

בעיקרון, כאשר דייר מוגן נאלץ לנטוש את המושכר (דירה, משרד או חנות) – לא ייחשב לו הדבר כנטישת המושכר בנסיבות רגילות בהן זכויותיו בנכס מופקעות לטובת הבעלים. (כאשר הנטישה היא מרצון, הדייר מאבד את זכויותיו בנכס לטובת בעליו). לאמור: אם אכן הדייר המוגן עוזב את הנכס בגלל סכנה בטיחותית, הרי זכויותיו בנכס נשמרות לו, ואף מעבר לכך, בהתאם לנסיבות, תיתכן עילת תביעה שתעמוד לזכותו. לעומת זאת, כאשר הנטישה היא מעשה מתוכנן מראש, ללא כל אילוץ ולא תחת סיכון ממשי או מגבלה אחרת המונעת המשך שימוש בנכס, הרי בנטישה כזו – וכפוף להסכם הדיירות המוגנת – לא נותרת עוד לנוטש זכות כלשהי בנכס.

בבקשת רשות ערעור 915/04 יהודה דודיאן ואח' נגד הפטריארך היווני האורתודוכסי של ירושלים, נדון מקרה כמתואר לעיל. (שופטת: א' פרוקצ'יה, פסק דין מיום ט' בתשרי תשס"ה 24/9/04). המבקשים היו דיירים מוגנים בחנות השייכת למשיב (הפטריארך), אותה שכרו בשנת 1980. בשנת 1996 נטשו את המושכר בטענה כי מצבו של הנכס היה כה רעוע, עד כדי כך שלא ניתן היה לעשות בו כל שימוש עסקי נוסף. בפניה אל בית משפט השלום נפסק כי לגבי אחד מהמבקשים – עזיבת המושכר נגרמה בגלל ההזנחה של הבעלים, ולפיכך יש לראות בה עזיבה תחת אילוץ. בית המשפט המחוזי בו התקיים ערעור על פסק הדין קמא, הפך את הקערה על פיה וקבע כי מדובר בנטישה שלא בכורח והוכח כי הייתה כאן כוונת נטישה. אף שבית המשפט העליון לא נכנס לעובי הקורה במחלוקת העובדתית, והותיר את פסק הדין המחוזי על כנו, הוא מצא לנכון להעיר בפסק דינו: "5. עיינתי בבקשה על נימוקיה, על רקע פסיקת הערכאות הקודמות, ובאתי לכלל מסקנה כי העניין אינו מצדיק מתן רשות ערעור בערכאה זו.

הנושא בהליך זה אינו מעלה שאלות משפטיות בעלות אופי עקרוני כללי, המצדיק דיון בגלגול שלישי. אמת הדבר, כי במובן המושגי עזיבת מושכר על ידי דייר, שהיא תולדה של אילוץ וכפייה של בעל הבית, לא תוחזק כעזיבה שהיא בבחינת נטישה, וכזאת אף הניחו הערכאות הקודמות שדנו בעניין. עם זאת, מתעוררת שאלה עובדתית האם הנסיבות שהתרחשו במקרה זה עולות כדי עזיבה תחת אילוץ. שאלה זו עניינה קביעות שבעובדה והסקת מסקנות מהראיות שהובאו. בית משפט השלום הסיק מן העובדות שנקבעו כי לא נתקיימה נטישה, ואילו בית המשפט של ערעור חלק עליו בעניין זה, ומצא כי התנהגותו של המבקש 2 בפרק הזמן הרלוונטי היתה בעלת מאפיינים המתיישבים עם נטישה כפי שמושג זה פורש בהלכה הפסוקה. גישתן השונה של הערכאות הקודמות ליישומן של העובדות לעילת הנטישה אינה מקיימת עילה לדיון בערכאה שלישית." (ההדגשות אינן במקור). עינינו הרואות כי למי שיש דירה, משרד או חנות בדמי מפתח, המשך קיום זכויותיו בנכס לאחר עזיבתו תלוי בסיבת הנטישה, ובמצב העובדתי שהיה ערב הנטישה ואולי גם גרם לה עד כדי חזקת אילוץ.