הפרת חוזה. מה עושים?

נהוג לומר שחוזה טוב הוא חוזה במגירה. כלומר חוזה ששכחו אותו. זה כמובן נכון. אבל כידוע (ואני מוסיף לצערנו) האתגר האמיתי בחיים הוא לא בוורסיה האופטימית שלהם אלא דווקא כאשר הדברים משתבשים. לכן חוזה טוב הוא חוזה שכאשר מתרחשות בעיות – מצויות בחוזה תשובות ופתרונות לבעיות.

חוזה טוב הוא חוזה שצפה מראש את הבעיות ועורך דין  טוב הוא עו"ד "פסימי", שבעת עריכת החוזה חושב כל הזמן על הבעיות הצפויות – כלומר חושב מה יקרה אם מי מהצדדים יפר את החוזה. אם בגוף החוזה יש סעיפים ברורים ונוקשים למקרי הפרה ולא פחות חשוב בטוחות טובות כנגד הפרה – יש יותר סיכוי שהחוזה ישאר במגירה ולא תהיינה הפרות.

הסיבה היא שחוזה טוב הוא כלי הרתעתי כנגד כוונת הפרה. ומה קורה בכל זאת במקרה של הפרת חוזה? כלומר במקרים של מרמה, מצג שווא, הטעיה, עושק, כפיה, ניהול מו"מ לפני החתימה על החוזה שלא בתום לב, ביצוע החוזה שלא בתום לב, אי התאמה בממכר וכיו"ב. הפתרון כאמור מצוי, בראש וראשונה, בחוזה עצמו ואח"כ בחוק. התחום של חוזים והסכמים (חוזה והסכם זה אותו דבר) מכוסה על ידי מספר חוקים, כגון: חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970, חוק החוזים האחידים התשמ"ג – 1982, ועוד חוקים ספציפיים כגון: חוק מכר (דירות) התשל"ג – 1973, חוק המקרקעין התשכ"ט – 1969,וכן באמצעות פסיקה ענפה רבת שנים.

חוק החוזים (חלק כללי) מגדיר, בין היתר, את דרכי התקשרות בין הצדדים ואת דרכי הביטול. כמו כן מגדיר חוק החוזים (חלק כללי) התנהגויות, פעולות ומחדלים שונים, הנחשבים להפרת חוזה, ובנוסף קובע עילות תביעה ותרופות להן זכאי צד לחוזה שנפגע מהפרה. כשהחוק משתמש במונח "תרופות" הכוונה היא לא לעולם בתי המרקחת אלא לסעדים או לפתרונות במקרה של הפרת חוזה. הסעדים שבחוק- כללי הדין רואה בחוזה התחייבות שיש לעמוד בה. התכלית לכך היא הכרה שהבסיס לקיומם של חיי מסחר וחיי חברה תקינים הוא בעמידה בהתחייבויות.

מתי התחייבות הופכת לחוזה מחייב? לא ניכנס לעומק שאלה זו במסגרת הנוכחית ורק נאמר שחוזה – לרבות חוזה בע"פ (כאשר החוק אינו מחייב חוזה בכתב, כגון בעיסקת מכר דירה) – צריך להיות עם גמירות דעת ומסויימות (כלומר צריך להיות בו הצעה וקיבול ההצעה וכן פרטים מהותיים לעיסקה). כאמור הדין צופה מצב שבו יימנע צד מלקיים התחייבות ומעניק מגוון של סעדים לצד הנפגע מהפרת חוזה. הסעדים העיקריים כוללים: אכיפת החוזה, ביטול והשבה ופיצויים בגין הפרת החוזה.

אכיפה. סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות) מקנה לנפגע מהפרת חוזה את סעד אכיפתו, אך מסייג זאת בארבעה תנאים:

1.  אם החוזה אינו בר ביצוע;
2. אם הוא כפייה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי;
3. אם החוזה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט;
4.  אם האכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין.

עת התקיים אחד התנאים הנ"ל, אין הנפגע זכאי לסעד האכיפה, אך זכאי הוא, כמובן, לסעדים אחרים שמעניק לו החוק, כפי שיפורט להלן:

ביטול והשבה. כאמור, הסעד העיקרי אותו מעניק הדין הוא סעד האכיפה, אך הדין מכיר גם בזכותו של אדם שנפגע מהפרה יסודית של החוזה לבטל את החוזה, כסעד אלטרנטיבי לסעד האכיפה. עפ"י סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות) הפרה יסודית היא כזו שאדם סביר שהיה צופה אותה מראש לא היה מתקשר כלל בחוזה, או הפרה כלשהי שהצדדים עצמם הסכימו בחוזה שהיא יסודית. מי שנפגע מהפרה לא יסודית של החוזה רשאי לבטל את החוזה, אך במקרה זה עליו להעניק תחילה למפר ארכה של זמן סביר לקיומו של החוזה, ובמידה והחוזה לא קוים לאחר מתן הארכה, זכאי הנפגע לבטל את החוזה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק. ביטול החוזה עקב הפרתו מעניק את סעד ההשבה – כל צד משיב למשנהו מה שקיבל על פי החוזה, או את שוויו אם הנפגע בחר בכך.

פיצויים. בצד האכיפה והביטול, מעניק הדין את סעד הפיצויים לנפגע מהפרת חוזה. כך יכול הנפגע לבקש אכיפה או ביטול של חוזה ובמקביל לדרוש פיצויים על הנזק שגרמה ההפרה. הדין מכיר בסוגים שונים של פיצויים: • פיצויי הסתמכות- פיצויים בגין הנזק שנגרם עקב ההפרה שמטרתם להעמיד את הנפגע בדיוק באותו המצב בו היה לו היה החוזה מקוים; • פיצויים בעד נזק שאינו ממון (המכונים בלשון שאינה משפטית "עוגמת נפש") אותם מעניק סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות); • פיצוי מוסכם – פיצויים בסכום שעליו הסכימו הצדדים מראש, אותם מעניק סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות).

הפרה צפויה. חוזים רבים צופים פני עתיד, לדוגמא עסקאות באשראי טרם קבלת הסחורה או רכישת דירה מקבלן בעודה רק שלד. בנסיבות אלה קיימת האפשרות להפרה צפויה, הנובעת מהנסיבות או מהתנהגות או מגילוי דעתו של צד כלשהו, כי החוזה לא יקוים גם לאחר שיגיע המועד לכך. סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות) קובע כי במקרה כזה, על אף שהמועד לביצוע החיוב טרם הגיע, רשאי בית המשפט להעניק לנפגע מן ההפרה הצפויה סעדים בגין הפרת חוזה. סיכול במקרה של חוזה שהופר כתוצאה מנסיבות שלא ניתן לצפותן או למנען, לא יהיה הצד המפר חייב בפיצויים, ולא יהיה הצד הזכאי חייב באכיפת החוזה (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות)). יצוין כי הפסיקה בישראל צמצמה את הנסיבות היכולות להיחשב כסיכול. ונקבע כי חוזה יכול להיחשב כמסוכל רק אם לא ניתן היה לצפות בפועל או בכוח את הנסיבות המסכלות.

סיכום. באופן כללי ניתן לומר, כי את רשימת הסעדים אותם ניתן לתבוע בגין הפרת חוזה ניתן לשאוב הן מהחוזה עצמו והן מחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). כמו כן חשוב לדעת כי ניתן בתביעה אחת לתבוע את מרבית הסעדים במקביל, בהשלמה או לחילופין.